<h1>תוספות רבינו פרץ — עירובין</h1>
<h2>דף פג מז</h2>
[עירובין ב' ע"א] ושחטו (אל) פתח אהל מועד וגו' [ויקרא ג']. וא"ת אמאי לא מייתי קרא דכת' פתח ההיכל מאתים וחמשים איש, אלמא דהיכל מיקרי פתח. וי"ל דניחא ליה לאתויי מדברי תורה מלאתויי מדברי קבלה. דכתיב אל פתח אולם הבית. (פי') וחזרנו בכל המקרא ולא מצאנוהו. ואומר רשב"ם דהיינו קרא דיחזקאל [ח'], דכת' והנה פתח היכל יי' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה (אנשים) [איש], וע"כ בפתח אולם קיימי, דאילו פתח היכל לא מצי אמר, דלא הוי בין אולם ולמזבח, והכא הוי הפסוק כמו ונתן הכסף וקם לו. ול"נ לפי', דהא לא יתכן כלל הא דקאמר אי כתיב אל פתח אולם כדקאמרת וכו', דלעולם לפי סברא זו יכול להוכיח כן. לכ"נ לר"י דהכי מוכח, בהרבה מקומות כתיב פתח הבית [יחזקאל מ"ז], ובהרבה מקומות כתיב אולם הבית [שם מ'], והוי כאילו כתיב אל פתח אולם הבית. ורבנן אי כתיב אל פתח אולם כדקאמרת. פי' אי הוה כת' הכי בשום מקום כדקאמרת, אכן בשום מקום לא כת' אל פתח אולם, השתא דכתיב אל פתח הבית, הבית הפתוח לאולם דהיינו ההיכל, פי' והא דכתיב אולם הבית אינו ר"ל שיהא אולם הבית, אלא ר"ל אולם שלפני הבית.
[עירובין ב' ע"ב] בין לרבנן בין לר' יהודה לילפו מפתח שער החצר. פ"ה דפריך מרחבה דמתני', והרחב מעשר אמה ימעט, ואמאי הל"ל דחשיב פתח ברוחב עשרים, לילפו מפתח שער החצר. ובין לר' יהודה ובין לרבנן למה לי למילף מפתחו של אולם, לילף מפתחו של שער החצר וכו', מה להלן רחב עשרים אף כאן רוחב עשרים. אבל ל"ג מה להלן חמש, לפי דאותם שגורסים כך טועים, דסבורים דפריך מגבהה והל"ל גובה חמש כמו הכא, וז"א דודאי מהא לא מצי למיפרך, דכיון דאשכח פתח דהיכל דהוי גבוה כ' ומיקרי פתח, יש לנו יותר למילף מיניה מלמילף מפתח שער החצר שהוא פחות, אלא ודאי פריך מרחבה כדפי'. ומשני פתח שער החצר איקרי כו'. בגובהה הוא דכתיב. שנגבהו הקלעים המזרחיות מזה ומזה לפתח ט"ו אמה יותר משאר קלעי החצר, דהוו להו גובה כ', ולרחבו לא ניתנה מדה. ההוא. חמש אמות. משפת קלעים ולמטה. מאותן ט"ו שנעדפו מזה ומזה לפתח היו עוד חמש גובה שוה לשאר הקלעים, ועליהן נתוספו ט"ו בגובה משני עברי הפתח, דהוו להו כ'. ל"א בגובהה הוא דכתיב, דגובה כל קלעי החצר סביב ט"ו אמה, אבל לרוחב הפתח לא למדנו שיעור, ולהאי לישנא גר' במסקנא ההוא משפת מזבח ולמעלה, שהמזבח גובהו עשר, והקלעים גבוהין הימנו חמש דהוו להו ט"ו, כדי שלא יהא כהן עומד עליו והעבודה בידו וכל העם רואים אותו מבחוץ. שתיה"ן שמעת"י וז"ה עיק"ר, וכן מפורש בזבחים בפ' קדשי קדשים [נ"ט, ע"ב]. והמפרש לשון ראשון טעה, שהיה סבור [ד]מאן דפריך ולילפו מפתח החצר אגובהה פריך, ולמיפסל גובהה יותר מחמש, ומשום הכי מהדר לאוקמי פתח שער החצר בגובה(ה) כ'. וא"ת כיון דגרס ההוא משפת מזבח ולמעלה, (שהיו גבוהים) [צ"ל שהי' גבוה] י' [ו]הרי ט"ו, והא כתיב גבי מזבח ושלש אמות קומתו [שמות כ"ז]. וי"ל דהכא מיירי כר' יוסי דפליג עליה דר' יהודה בפר' קדשי קדשים, ואומר נאמר כאן רבוע [שם] פי' במזבח הנחשת, ונאמר להלן רבוע [שמות ל'] פי' במזבח הזהב, מה להלן גובהו פי שנים ברחבו, והיה רחבו אמה וגבהו ב' אמות, אף כאן במזבח הנחשת גובהו פי שנים ברחבו, ורחבו חמש אמות וא"כ גובהו י' אמות. ואם לא היו הקלעים אלא שוים למזבח, א"כ היה כהן נראה ועבודה בידו, לכך היה גבוה יותר ה' אמות משפת המזבח ולמעלה. וא"ת ומה ת"ל שלש אמות קומתו, ההוא משפת (מזבח) הסובב ולמעלה, ואמה אחת מן הקרנות זהו ד', ושש אמות למטה מן הסובב הרי לך י' אמות.
וקשה לר"ת, דהיכי מצי למימר דאגובהה קאי הרי פשטיה דקרא מוכח דארוחב קאי, דמפרש מעיקרא אורך החצר לצפון מאה אמה וכן לדרום, והרוחב לצד מערב נ' אמה, וכשמגיע לפרש צד (מערב) [מזרח] מפרש ט"ו אמות מקלעים לכתף, וכן לכתף השני, וכן למסך הפתח. וע"ק דכיון דהך קשיא קיימא ארחב, היה לו לתלמוד להמתין לומר אותה קושיא עד לקמן [י', א'] דשקיל וטרי על המשנה שהרחב מעשר אמות ימעט, דהא בכאן לא שייכא, דהא קאי עד השתא אגובהה. וכי תימא דנקטיה הרחב אגב גררא, א"כ הל"ל אלא הא דתניא והרחב מעשר אמות ימעט וכו'. וקושיא זאת לא יישר בעיני, משום דאינו יכול להביאו כדפ', דכיון דלמסקנא אינו כך דאינו יליף מהיכל, כדמפ' ואזיל תלמודא לרבנן מטעם היכר ולר' יהודה מפתח המלכים גמר, משו"ה אינו יכול לאומרו על המשנה, אבל למאי דס"ד דרב סובר דרבנן גמרי מפתחו של היכל ולר' יהודה מפתחו של אולם, פריך שפיר כדפ'. וע"ק דכיון דארוחבה פריך, א"כ צריך למחוק גיר' הספרים מה להלן חמש אף כאן חמש. לכך נראה לר"ת דודאי אגובהה קאי, וה"ק בין לר' יהודה ובין לרבנן לילפו וכו', פי' לא יקרא פתח לבד מחמשה, דכתיב אורך וכו' וקומה חמש אמות וכו' מה להלן חמש ברוחב עשרים אמה אף כאן וכו', ולא פריך אלא מחמש ולא מרוחב, אלא שגומר דבריו. ואע"ג דכמו כן מצינו פתח ההיכל דהוא גבוה כ' אמות, מ"מ יותר יש לנו ללמוד (יותר) מפתח שער החצר דבדין איקרי פתח, דהיינו אורחיה דפתח שיש לו גיפופי מכאן ומכאן והפתח באמצע, והכי הוי פתח שער החצר שהיו לו ט"ו אמות מכאן וט"ו אמות מכאן והפתח היה באמצע, אבל מהיכל אין לנו למיגמר, דלא שמעינן דאיקרי פתח אלא ממשכן, ומשכן איקרי פתח שלא כדין כיון דלית ליה גיפופי. ומשני פתח שער החצר איקרי פתח סתמא לא. זה קשה לפי' ר"ת, דכיון דפריך מגבהה א"כ מאי משני פתח שער החצר, אדרבה פתח של שער דינו להיות גדול מפתח, דפתח קטן משער, וא"כ מאי משני. ואומר הר"ר יחיאל דה"ק, פתח שבתוך השער שקורין גיקיי"ט בלע"ז איקרי, דאותו הוא קטן יותר מפתח אחר.
וקשה לפר"ת, דאמאי לא פריך מרוחבה כדפ'. ופי' בתוס' דמרוחבה לא פריך משום דצורת הפתח מהניא ליה. אבל ל"נ למו"ר, משום דצורת פתח לא מהניא רק כשהוא למעלה מן הפתח, אבל מן הצד לא מהניא צורת פתח, וצורת הפתח מן שער החצר היה מן הצד. וע"ק לומר דס"ד השתא דמהניא צורת פתח לרוחבה ולא מהניא לגובהה, דלקמן [י"א, א'] אמרינן דמהניא לגובהה כמו לרחבה, אלא ודאי לא מהניא צורת פתח לא לרוחבה ולא לגובהה משום שהיה מן הצד כדפי', וא"כ הדרא קושיא לדוכתה, דאיכא נמי לאקשויי לרוחבה. ושינויא דמשני פתח שער החצר איקרי, לא שייך גבי רחבה לפי פי' הר"ר יחיאל זצק"ל. ועוד דשינויא בתרא דמסיק דמסך פתח שער החצר הוה עשרים בגובהה, ושביק לגמרי שינויא קמא, קשה טובא מרחבה. לכך י"ל דלא פריך מרחבה לפי שכיון שהיו לו גיפופי מכאן ומכאן הוי שפיר פתח ברוחב יתר מעשר, אבל מבוי שאין לו גפופין לא הוי פתח ביותר מעשר. ואע"ג דבמתני' פסיק ותני הרחב מעשר ימעט, אפי' אית לי' גיפופי, מ"מ סתם מבוי דלית לי' גיפופי ליכא למילף מחצר, הלכך השוו (ו)חכמים מדותיהם אית לי' גיפופי ללית לי' גיפופי. אבל מגובהה הוה פריך שפיר מחצר מכ"ש, ועוד דגבי גובהה לא מהניא גיפופי מן הצד. וא"ת א"כ הדרא קושיא לדוכתה, אמאי קפריך לילף מחצר לחמש, אדרבה אית לן למילף מהיכל משום למרבה [מקשינן] דהיכל ואהל מועד, דהשתא ליכא (למילף) [למימר] דעדיפא ליה מחצר משום גיפופי, דאדרבא לאידך גיסא כדפ', דסתם מבוי לית ליה גיפופי. וי"ל דמשער החצר עדיפא ליה משום דאשכחנא דאיקרי פתח בהדיא בתורה, אבל היכל לא איקרי פתח בהדיא בתורה, אלא ילפינן מאהל מועד כדאמר לעיל [ב', א']. ובהכי ניחא קושיא אחריתי שמק', למה הוצרך להוכיח פתח מפתח אהל מועד, הא היכל גופו איקרי פתח בהדיא ביחזקאל [ח'] דכתיב פתח היכל הש"ם כמאתים וחמשים איש אלא היינו משום דמהיכל לא מצי למילף רוחב עשר דקתני גבי מבוי, משום דשאני היכל דהוו להו גיפופי משא"כ במבוי, לכך נקט מאהל מועד, דמהתם ילפינן רחב עשר, ואהל מועד לא הוו להו גיפופי. ולענין גובה עשרים ילפינן מהיכל משום דמקדש איקרי משכן, ואע"ג דהיכל גיפופי הוה ליה, גבי גובהה גיפופי אינן מעלין ומורידין. ור' יהודה דיליף מאולם גם לענין רוחבה, היינו משום דאולם לא הוו גיפופי. כ"נ למר"פ זצק"ל.
[עירובין ב' ע"ב] פתח סתמא לא איקרי. וקשה לרבי' נתנאל, דהא כתיב בפ' במדבר [ג'] ואת מסך פתח החצר, ולא כתיב שער. וי"ל דה"פ, פתח סתמא לא איקרי בכל המקומות, וכיון דכתיב שער החצר בשאר דוכתי אין זה פתח סתמא. ואיבעית אימא. ה"ג קלעים חמש עשרה אמה לכתף הוא דגבהן. כלומר כך הוא האמת, דהקלעים לא היו גבוהין רק ט"ו אמות וכר' יוסי כדפ"ל. פי' אתה סובר דהקלעים לא היו גבוהין רק ה' אמות ומשו"ה אתה מקשה ליה, זה אינו, דודאי היו גבוהין ט"ו אמות, כר' יוסי דאמר התם בפ' קדשי קדשים [זבחים נ"ט] דהמזבח היה גבוה י' אמות והקלעים היו גבוהין יותר מן המזבח ה' אמות כדי שלא יהא כהן נראה וכו' הרי ט"ו. וכי כתיב וקומה ברוחב חמש סוף פרשת ויקהל [שמות ל"ח] גבי מסך הפתח, ההוא משפת קלעים ולמעלה, כלומר שהיה המסך גבוה חמש יותר מן הקלעים, נמצא שמסך הפתח היה גבוה עשרים. אבל ל"ג כי כתיב ט"ו אמה וכו', דההוא קרא לא מיירי בגובהה כלל. וא"ת תרצת לר' יוסי, אלא לר' יהודה דפליג על מילתיה מאי איכא למימר, דהא איהו דאמר דברים ככתבן, המזבח שלש וקלעי החצר היו גבוהין חמש. וי"ל דלדידיה נתרץ תירוץ ראשון, פתח שער החצר איקרי וכו'.
[עירובין ג' ע"א] לא ליתהני ליה אמלתרא. פי' להגבי' למעלה מעשרים. בכאן לא שייך לומר ליבעי אמלתרא, משום דאין חשיבות הפתח תלוי באמלתרא, דבלאו הכי נמי קרוי פתח. דילמא כי תניא ההיא באולם תניא. האמת כן הוא דגבי אולם מיתניא במס' מדות [פ"ג, מ"ז], והכי פריך, דילמא כי תניא ההיא באולם תניא דוקא, אבל לא בהיכל.
